מה לעשות עם חרדה?

הערה קטנה לפני שאני מתחילה, זה תוכן שונה לחלוטין ממה שאני מדברת עליו בבלוג בדרך כלל, אבל מאחר ואנחנו בתקופה שונה ומוזרה, זה הרגיש לי נכון לכתוב על הנושא הזה, והסיבה היחידה שאני כותבת על הנושא הזה, כי אני, לבנדולה הקטנה, יודעת טוב מאוד מה זה לחיות עם חרדה, ואני מדברת על חרדה אמיתית, כזו שלוקחת את הדבר הזה שנקרא חיים והופכת אותם לגהינום, וזה אולי נשמע דרמטי, אבל מי שחוותה חרדה על בסיס יומי, יודעת שאני לא דרמטית בכלל.

עכשיו.. יש סוגים שונים ומגוונים של חרדות שאנשים חווים, אני רוצה להפנות מבט לזה שרובנו עוברים בימים האחרונים, שזה סוג של לחץ מהלא נודע, ושינויים שאינם בשליטתנו, אני לא אדבר כרגע על חרדה נוראית של התקפי חרדה/פאניקה, שגורמים לך לרוץ למיון כי את בטוחה שאת עוברת התקף לב ועומדת למות (כן, קרה לי לא מעט), וכאלו שפיזית פשוט עושים אותך חולה! ואגב, למי שלא חוותה התקף חרדה בחייה.. זה הזמן להודות לאלוהים/ליקום/למה שאת רוצה.

אני מדברת כרגע על חרדה שקטה אך מציקה, טבעית אך מעצבנת, שתוקפת הרבה בימים האלו, זה יכול להרגיש כמו אי שקט, מחשבות בלי סוף, לחץ וכדומה, יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להסיט את המחשבה למקום חיובי/ פחות מלחיץ:

1. להכל יש דד ליין– שום דבר על היקום הזה, אם זה רע או טוב, לא ממשיך לנצח, וגם התקופה הזאת תעבור, ולא משנה אם אבדת עבודה, ואת לא יודעת מתי הקורונה תעבור, דבר אחד בטוח, זה יעבור! מבטיחה, זה זמני, וזה משהו שאתן חייבות להזכיר לעצמכן על בסיס יומי, את כן תמצאי עבודה חדשה, כולנו כן נחזור לשגרה ועוד.
2. לא לצפות בחדשות– ואני ממש קיצונית בנושא הזה, אם את לא איזה מדענית שיכולה להמציא תרופה, אין שוב סיבה שתשבי כל היום מול החדשות ותתעדכני כמה חלו וכמה מתו, את לא יכולה לעשות שום דבר בנושא חוץ מהלהישאר בבית ולשטוף ידיים, אז תתעסקי במה שאת כן יכולה לעשות, ולא בהפחדות חסרות הפרופורציה שמקבלים מצפייה בחדשות, אין חדש בחדשות, אין!, מותר מידי פעם לקרוא על ההנחיות של משרד הבריאות, כדי לדעת מה כן ומה לא, אבל זהו.
3. כל מה שאת חווה, זה בסדר– חשוב גם לזכור, שזה בסדר לפחד, זה בסדר להילחץ מהמצב, חשוב לקבל את זה, כי אנחנו בני אדם, ויש לנו סכלת רגשות עשירה וכל רגש הוא אמיתי וצריך לתת לו מקום, ברגע שאנחנו מנסות להדחיק ולהרחיק כל רגש, אז נוצרת בעיה, תני לעצמך את המקום גם לפחד ותזכירי לעצמך שזה בסדר וטבעי.
4. דברי לעצמך כמו שהיית מדברת לחברה– סביר להניח שאם חברה הייתה מתקשרת אלייך ואומרת לך שהיא חוששת מהמצב, היית מנסה לנחם אותה קצת, לעודד ואפילו להגיד לה שגם את חשה ככה (אגב, אם את לא בן אדם כזה..ואת נוטה לצחוק על אנשים שנמצאים במצוקה אז את צריכה לעשות חושבים עם עצמך ולהשיג עזרה.) לפיכך, אם את מתנהגת ככה עם חברה, אז למה לא לנסות להתנהג ככה גם עם עצמך? עם המחשבות שלך? שאגב, קל להגיד קשה לבצע כי רובנו האויבים הכי גדולים של עצמנו, אבל זה עניין של תרגול, מי כמוני יודעת.
5. עיסוק שמסיח את המוח– אני בטוחה שזה משהו ששמעת מלא מין הסתם, אבל זה חשוב, עיסוק עוזר לרצף המחשבות להירגע/ להשפיע פחות, והעיסוק חייב להיות חיובי, אם זה סרט מצחיק, צביעה/יצירה, ספורט, בישול מטעמים חדשים, ספר לימודי, יש המון מה לעשות, אני עשיתי סדר בארון! כותבת בבולט גורנל שלי, צובעת כל מיני דברים, קוראת ספרים, רואה ״הנסיך המדליק של בל אייר״ ברצף, כי זה קורע אותי ומזכיר לי את הילדות שלי. אגב, אני מכירה המון אנשים עם ילדים שלא מפסיקים לרגע להתלונן על זה שהילדים קרציות, אני גם הרבה שומעת ״לפחות אין לך ילדים״, שזו אמרה כל כך מיותרת ומגעילה, אני יודעת שילדים זו העבודה הכי קשה שיש, אבל זו גם הברכה הכי ענקית שיש, וזו תעסוקה, תעסוקה אמיתית ובעלת משמעות עמוקה ויפה, אז במקום להתעצבן על זה שיש לכם ילדים, וצריך להעסיק אותם, נסו להעריך את זה שאתם לא לבד, ועכשיו יש לכם אפשרות לקיים זמן איכות אמיתי, שסביר להניח שלא היה לכם רוב הימים בשנה.
6. לצאת החוצה– כן אני יודעת, זה לא אמור להיות פה, אבל היי, 100 מטר זה מותר, וזה אף רצוי, אני נמנעת מאוד לא לצאת החוצה אלא אם כן אני חייבת, וזו גישה לא נכונה בכלל, כי כן אפשר ואף רצוי לצאת לאיזה עשר דקות מתחת לבניין, לנשוף אוויר נקי (אגב, הוא באמת נקי הפעם, הזיהום אוויר פחת בצורה מטורפת עקב כל הקורונה הזאת) להזיז טיפה את השרירים, כמובן שלשמור מרחק מאנשים, אבל לצאת החוצה, להסתכל לשמיים, לבחון את עצים ולהיות ברגע.
7. להכיר תודה– יש לנו המון על מה להכיר תודה, אם את יושבת וקוראת את הפוסט הזה, אז את כבר יכולה להכיר תודה על זה שאת רואה ושיש לך מחשב, אלו דברים שאנחנו בכלל לא חושבים עליהם ביומיום, אבל הם חשובים! תכירי תודה על כל דבר קטן (וגדול) כי חשוב לזכור ששום דבר הוא לא חסר משמעות.

אז מה הטיפים שלך להתמודד עם המצב? תכתבי לי בתגובות, אשמח לדעת!

xoxo

דנית.